<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' סימני בהמה חו"ע</h1>
<h2>דף נט.</h2>
עיינתי בהל' סימני בהמה חיה ועוף שחבר הרב ר"י ז"ל ולא מצאתי דבר חדש כי הכל בהל' הגרי"צ ובקצרה אכתוב מעט. סימני בהמה טהורה א) מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות, שיש פרסה תחת הרגל דבר קשה כקרן וצורתו כמנעל וחלוקה לשנים מלמעלה ולמטה, ב) אין לה שני שינים גדולים בלחי עליון שיש לטמאות א' מכאן וא' מכאן, ג) גם אין לה ניבים מלמעלה הם שני תלתלי בשר בקצוות הלחי כעין שיניים, ד) והיא מעלת גרה, ה) בשרה מהלך שתי וערב תחת כנפי עוקץ עצם האלי'. מצא בהמה שאינה מכיר שפרסותי' חתוכות בודק בשיניה, אם אין לו שינים בלחי עליון טהורה, ובלבד שיכיר בן גמל דלית לי' עדיין. ואם גם פיה חתוך בודק בבשר העוקץ אם מהלך שתי וערב טהור ובלבד שיכיר ערוד, חמור מדברי שבשרו הולך כן. ואם אין יכול לבדוק כ"א אחר פרסות ומצאן סדוקות טהורה, ובלבד שיכיר חזיר, ואם אינו מכיר, ומצא שיש לו קרן בידוע שאינו חזיר. סימני חיה שתרבא שרי, כל שיש לה קרנים מפוצלות וטלפים... [צ"ל אם אינם מפוצלות צריכות להיות] כרוכות [חדורות וחרוקות] אפי' אין לה אלא קרן א' כזה הרי זו חיה. וקרנים הללו סימן חיה אבל לא סימן טהרה לכך צריכה טלפים לראות אם סדוקות. הלכתא עיזי דכרכוז ועיזי דבאלה שרי תרבייהו ושור הבר מין בהמה [כלאים פ"ח].
בסימני עוף אמרו כל עוף הדורס טמא אין לפרש דורס על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ימשך כולו לפיו בפ"א, דגם טהורי' עושים כן, אלא מה שדורס וצד אוכל מחיים ואינו ממתין עד שימות כדא' בפסחים [מ"ט ע"א] משיא בתו לע"ה כופתה ונותנה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות כך ע"ה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס. ודאי' הנותן מתנה לכהן ע"ה נותן לפני ארי, ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל [סנהדרין צ' ע"א] יש לפרש ע"ד שאמרו בפ"ק דב"ק [ט"ז ע"א] כשאינו דורס לעצמו אלא להביא לגורותיו ממיתו ומביא, אבל מה שדורס לעצמו אוכל מחיים, ועי"ל עוף הדורס כשצד דבר אחר צודהו בצפרניו ונועצן בבשרו. ועוד סימני טהרה, כל שיש לו אצבע יתרה, פי' בס' המצות שהיא אחורי הרגל גבוה מאחרות כמו שהוא בתרנגולת שלנו שאין דורסת עליו, וי"א שהוא אצבע גדולה מחברותיה לפני הרגל שיש לטהורות, שהנשר ושאר טורפות אין להם אלא ב' אצבעות לפניו, זפק, וקורקבנו נקלף אפי' אם אין נקלף אלא אחר שהניחו בשמש ומבעי' אם אין נקלף אלא בסכין אי הוי סימן לטהר ולא אפשט והיינו ח' ספקות [ס"ב ע"א], ותו תנן ראבצ"א כל עוף החולק את רגליו טמא פי' בגמ' כשמעמידין אותו על חוט של משיחה חולק רגליו ב' לכאן וב' לכאן טמא דודאי דורס ואוכל, ג' לכאן וא' לכאן טהור, והאי טהור אפשר שהוא טהור, דאי הכא הוי חשיב לי' במתני' וכן הוא בסימן דרשב"א כל עוף הקולט מן האויר כלו' ואוכלו ואינו מניחו על הארץ טמא. וז"ל הרב ר"י [אלברגלוני] בד' סימני טומ' ניכר עוף טמא, שאין לו אצבע יתרה ואין לו זפק, ואין לו קורקבן ראוי לקלוף ודורס ואוכל. לנשר ד' סימני טומ', לתורים ד' סימני טהרה ואין צריך לדייק ולחזור אחריהן, אבל בעופות שיש להם סימני טהרה וסימני טומ' אנו צריכין לחזור ולפרש עפ"י הנועדים. הוצא מן הכתובים עורב פרס עזניה ונשר, נותרו כ' [ס"ג ע"א], ולהם ג' סימני טהרה בכל עוף ועוף, והם טמאים אע"ג שרוב סימניהם לטהרה. נשר יש לו ד' סימני טומ', עורב ב' סימני טומ', וב' סימני טהרה ואסרה תורה, פרס ועזניה לכל א' סימן טהרה אחד ותורה אסרן ומי שבקי בהן ובשמותיהם ובכל מיניהם עוף הבא בסימן א' ומכיר שאינו מכ"ד עופות טמאים, טהור הוא [ס"א ע"ב] דלכך כ' תורה נשר דמיותר דכ"ש הוא משאר טמאי' דאית בהו סימן טה' ואפ"ה אסירי, ללמד נשר דלי' בי' סימן טה' כלל אסור, הא איכא מין שאין מכ"ד עופות טמאים, דאי' בי' חד אכול, שאין עוף בעולם טמא, חוץ מכ"ד עופות ומיניהם, אלא הדומה ממש לנשר שאין סימן טה' כלל. ומי שאין בקי בכ"ד עופות, עוף הבא בסי' א' של טהרה, טמא שמא מין פרס או עזניה הוא שיש להם סימן א', ואם בקי בעורב ומינו, ומצא עוף בב' סימני טהר', טהור, דאין לחוש לשאר טמאים שיש להם ג' סימני טהרה ופרס ועזניה אין להם אלא א', ועורב הוא מכיר ויודע שאינו ממינו. והאידנא ליכא בקי בעופות עכ"ל. ואיכא לעיונא בח' ספקות דמספקי להו אם קרקבנו נקלף, מאי ספקיהו, אי נימא פשיטא להו שאלו לא היו מכ"ד עופות ומיניהם ואי חשבינן לקרקבנו נקלף בסכין לסימן הוי עוף הבא בסימן א' שטהור לבקי בכ"ד עופות כדתני ר"ח [ס"א ע"א] או שמא בענין אחר הוי הספק דהו"ל סימן טהרה א' לבר מקורקבן נקלף בסכין, והוי פשוט להו דח' ספקות אינן ממין עורב, ואי נקלף בסכין הוי סימן הרי יש ב' סימני טהרה וטהור אם יודעין שאינו ממין עורב ואי לא הוי סימן חיישינן לפרס ועזניה דיש להם רק א', ואפשר שהיו יודעין שב' סימנים שיש בעורב אין בח' ספקות, לכך היו מתירין אותן אם נתברר להם שקורקבנו נקלף. ולשון משנתנו חמור ביותר, כל עוף הדורס טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור, וזה ודאי שלא יהא דורס שכבר אמר הדורס טמא ולא מועילים לו ג' סימנים. ומ"ש הרב ר"י לכ' עופות יש ג' ס' טהרה, נוכל לבדוק בנץ שהוא דורס, ואם בנץ כן הא אמרינן דהדרי בכולהו וב' מהם בעורב אבל בדקנו ומצאנו שאין לנץ זפק וקורקבן וע"י בדיקה נודע שאין בכ"ע הטמאים ג"ס טהרה, וכך עלתה הסכמה בפי' הלכה בחבורתנו. כל עופות טמאים דורסים, ומי שאינו דורס טהור היכא דלא שכיחי פרס ועזניה שאחד בהם אינו דורס ואפ"ה טמא. וזה שאמר במשנתנו כל עוף דורס טמא, זה כלל חזק, וכל שאינו דורס טהור, וג' סימנים שנתן כל שיש לו אצבע יתירה וכו' בליכא למיקם אמלתא אי דריס אי לא דריס, אם יש לעוף ג' סימנים הללו מסורת בידן של חכמי' דלא דריס, דליכא שנברא בג' סימנים הללו בגופו ודורס, שכל כ' עופות לית להו אלא חד חד של טהרה, לזה אצבע י', לזה זפק, לזה קורקבן נקלף, ועלה קאמר תלתא הדרי בכולהו, וכולם דורסין, ובעורב יש ב"ס טהרה בגופו, ולהכי עוף שיש לו ג"ס טהרה בגופו ודאי טהור, וכן אם בא בא' או בב"ס בגופו וידענו שאינו דורס, ודאי טהור דליכא בטמאים סימן בגופו ואינו דורס, דכולן דורסין, ופרס וע' אין להם רק סימן א' או בגופו או אינו דורס, אבל לא שנים יחדו, ואם בא בב"ס בגופו ואינו יודע אם אינו דורס יש לחוש לעורב ומינו שיש להם ב"ס, וכן אם בא בסימן א' בגופו ואינו יודע אם אינו ד' יש לחוש שדורס ככל כ' עופות שלכל א' סימן בגופו ודורס, וכן אם אין לו סימן טהרה בגופו ויודע שאינו דורס אכתי יש לחוש לפרס וע' במקום דשכיחי, ובח' ספקות היו סימן טהרה א' ובשני ספק, ומספקי להו שמא מעופות טמאים שיש להם סימן טהרה א', אבל אם היו להם ודאי ב"ס טהרה היו מתירין דהכירו שאינו ממין עורב. ובתרנגולת דאגמא [ס"ב ע"ב] נ' שבתחלה הי' להם מסורת שאינה דורסת ואם הי' לה ב' סימני טהרה בגופה הי' להם מסורת שאין ממין עורב, וכיון שמצאו שדרסה ידעו שממין עורב היא. ויש בשמועה זו דעות אחרות, ובעו"ה אנו מגששים ומחפשים באפלה ומשוטטים לדבר ה' ואין אנו מוצאין האמת לאמתו.
בחגבים כל שיש ד' רגלים ד' כנפים וקרסולים וכנפיו חופין רוב ארכו והקיפו ושמו חגב טהור, אבל הצרצור אסור וחגבים בסימנים אלו מותרי' בין יש לו גבחת כעין גמל ובין אין לו, בין יש לו זנב בין אין לו, לארבה אין גבחת ואין זנב, לסלעם יש גבחת ואין לו זנב ולחרגול יש זנב ובין אין ראשו ארוך כהני דאמרן, ובין ראשו ארוך ובלבד שיהא שמו חגב כד' החגב למינהו דזה שם כלל לכל החגבי' הטהורים ואמרינן אשר לא כרעים ממעל וע"כ קרינן לו דלארבה וסלעם וח' יש להם, לומר לך אפי' אין לו עכשיו ועתידים לגדל כגון הזחל טהור.
<h2>דף סג:</h2>
אר"י עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שבקי רבו בהן ובשמותיהן. ונהגו להחמיר שלא לאכול בלא מסורת אף שיש בו ג' סימני טהרה שמא לבסוף רואין שדורס, דלחד לפרושא כ' עופות טמאים יש להן גס"ט ודורסין, אבל לפרוש שהסכמנו עליו בגס"ט ודאי לא דרס. ובתשו' מצאנו שקבל ר"ח סימן א' שאינו בכל עופות טמאים אלא בפרס או בעזניה הוא קורקבנו נקלף, וכיון דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, עוף שקורקבנו נקלף ודאי טהור, ואנחנו קבלנו מזקנינו, עוף שיש לו חרטום רחב או כף רגל רחבה כאווזין, אינו דורס ואם יש לו גס"ט לכל הדעות אין לחוש מידי.
ת"ר לוקחין בצים בכל מקום מן הגוים ואין חוששין לנבלות וטרפות אם אומר מעוף טהור פלוני, כיון שהקונה יוכל לדמות ירא לשקר. וליבדק בסימנין, דתני' כסימני ביצים כך סימני דגים ככדור משוך וראשה א' כד, פי' עגול ורחב, וא' חד טהורה, חלבון מחוץ וחלמון בפנים טהורה, חלמון מחוץ טמא, חלבון וחלמון מעורב ביצת השרץ אר"ז סימנין לאו דאור' כלומר לא סמכינן וה"ק ב' ראשים כדי' או חדי' ודאי טמא ראשה א' כד וא' חד וחלבון מחוץ משכחת לה טהורה ומשכחת לה טמאה. א"ד סימני עוברי דגים דאור', דבפ' א"מ [ע"ז מ' ע"א] קרבי דגים אין נקחין אלא מן מומחה, ופריך וליבדק בסימני' ומשני בנמוחו, אלמא אי לא נמוחו סמכינן. והגרי"צ לא הביא אוקימתא דנמוחו דסוגי' דהכא עקר, והכין בירוש' [ספ"ב דע"ז] נתן ב"א אמר קמי שמואל ידענא בין עוברי דגים טמאי' לטהורי', טמאים עגולי', טהורי' ארוכי', חמא לי' סלופתא א"ל טמא, א"ל לא ביש לי דאמרת על טהור טמא, אלא סופך למימר על טמא טהור, אלמא לא סמכינן אסימני'. האידנא דלא שכיחי גבן ביצי עוף טמא וטרפה ונבלה לוקחין מן הגוים. אין מוכרין ביצה ט' ונבלות לגוי אא"כ טרופה בקערה, לפיכך אין לוקחין מגוים טרופה חיישינן שמכרו לו ישראל טרפה או נבלה. ומותר לאכול ביצים בלא בדיקה ול"ח שמא יש בהם דם או אפרוח דמעוטא הוא ובתר רוב אזלינן.
<h2>דף סד:</h2>
ת"ר געולי ביצים מותרות פי' ביצי טמאות שנתבשלו עם הטהורות בקליפתן דמיא בעלמא יוצא, אבל ביעא דאבשל עם בשר אסור למיכל בחלבא דבלעא מבשרא, ואיכא דמפרש געולי מל' שורו עבר ולא יגעל פי' הכה תרנגלת על זנבו והפילה ביצה שלא נגמר' מותר דלא חשיבי אבר מן החי אף שנתלש' קודם זמנה והכין בירוש' תרומות [ספ"י]. ביצים מוזרות, פי' שאינן של זכר והתרנגלת ישבה עליהם ונפסדות נפש היפה תאכלם וזורק הדם שבה, ואין בזה משום בל תשקצו כיון שהוא והדומה לו אינו משקץ, וי"א אם ישבה עליהם ג' ימים לכ"ע הוי שקוץ. וביצים הבאים ע"י זכר כך דינם, נמצא קורט דם על החלבון זורק הדם והשאר מותר, בין שנמצא על קשר שלה בראש הכד בין נתפשט חוץ לקשר, כל זמן שלא נכנס בחלמון לא חיישינן לרקום, נמצא על חלמון שלו כולו אסור, כ"ד הגאונים. וי"א אם נמצא בקשר לחוד זורק הדם והשאר מותר, נתפשט חוץ לקשר אסור' כולה. והא דאי' [כריתות כ' ע"א] יצא דם ביצים שאין מין בשר ויצא דם דגים שכולו היתר, לא נדייק כי היכא דדם דגים אפי' מדרבנן שרי, דבדם ביצים החמירו כיון שסופו מין בשר, ועי"ל התם אדם שעל חלבון קאי, אבל דם חלמון שנוצר ממנו אפרוח מין בשר הוא ומה"ת אסור.
<h2>דף סה.</h2>
הגרי"צ הביא בהלכות תני' אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורי' טהור כמאן כר"א דאמר לא בחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן עכ"ל משמע דס"ל דזרזיר טהור כדתני' לעיל למינו רא"א להביא זרזיר, אמרו לו אנשי כפר תמרתא אוכלין אותו שיש לו זפק, אלמא לחכמים הוא טהור, ויש לתמוה שבסמוך מביא ברייתא ת"ר עורב זה אוכמי את כל להביא עורב עמקי ושראשו דומה ליונה, למינו להביא זרזיר וסנונית לבנה, ולחכמים תרתי טהורים וחזי לן טעמי' דמפרש הא דאמר ברישא אמרו לו הלא כפר תמרתא אוכלין הזרזיר דפליגי עלי' בסיפא דברייתא דבר אחר למינו להביא סנונית לבנה לר"א, אמרו לו אנשי גליל אוכלין אותה, ולהאי לישנא לא פליגי רבנן בזרזיר להכי מסתבר הא דאמר אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן פרושו בזרזיר גופא מודי רבנן אף דלא תלי לדידהו בשכן לחוד כר"א, מ"מ זרזיר שכן ונדמה הוא.
<h2>דף סו.</h2>
ובדגים סנפיר וקשקשת, ואם אין לו עכשיו ועתיד לגדל כגון הסולתנית, יש לו עכשיו ומשירן כשעולה מן הים כגון אקונס מותר, סולתנית הוא חילק במשנה וכל שיש לו קשק' י"ל סנפיר, יש שי"ל סנפיר ואין לו קשק', ותרתי בעינן כמו דקפיד בב' סימנים בבהמה.
<h2>דף סו:</h2>
ת"ר כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים אותם תאכלו, שומע אני לא תאכל את שאין לו, וממשמע שנא' אחריו לא תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו, למה שנאן, לעבור בעשה ול"ת. את זה תאכלו מכל אשר במים בימים ובנחלים, להתיר הגדלים בכלים שאין לו סימנים הללו, וה"ה בבורות שיחין ומערות, דתולעין שבתוכן אין אסורי' עד שיפרשו, אבל חריצין ונעיצים שהמים נובעים דינם כימים. אר"ה לא לישפי שיכרא באורתא בציבתא דלמא פרשי והדר נפלי למנא וקעבר משום השרץ השורץ על הארץ, אבל אי פרשו לדופנא דחביתא והדר נפל היינו רביתיהו, דתני' בורות שיחין ומערות שוחה ושותה מהן, וניחש דלמא פריש לדופן הבור והדר נפל לבור אלא היינו רביתיהו. ואסור ליקח מבורות שיחין ומערות שיש בהן תולעי' בכלים ולשתותן דקרינן בהו שורץ על הארץ כיון דגדלים בבורות פרישותן לדפני.
<h2>דף צט:</h2>
ציר דגים וחגבים טמאים אסור מדרבנן דזיעה בעלמא הוא ודדרש בת"כ שקץ גבי דגים לאסור צירן רוטבן וקיפה שלהן לא אתא אלא לרוטב וקיפה אבל ציר נבלה וטרפה ושרצים מה"ת אסור דדרשינן הטמאים לאסור צירן ורוטבן.
